קודם כל, התשובה היא כן! אני יכול לראות טלוויזיה והיום יש מלא דרכים יצירתיות ונוחות שאפשר להיונת בזכותן מתוכן.

אז בניגוד לאנשים שרואים טוב מרחוק אם אני צופה בטלוויזיה אני יושב ממש קרוב אליה! כמה קרוב? בערך 20 ס׳׳מ מהמסך כדי לראות הכל כמו שצריך ואשכרה להיונת מהתוכן.

אבל! ויש אבל גדול… זה לא נגמר כאן! גודל המסך הוא פקטור חשוב בחווית הצפייה שלי, הכי הגיוני לחשוב שכמה שהמסך יהיה יותר גדול כך אוכל לראות יותר מרחוק וזה נכון חלקית וזה תלוי בתוכן שמוצג ובמרחק… למשל תוכניות אקטואליה אין בעיה לראות מרחוק כל עוד לא מציגים כיתוב או סרטונים אבל בשביל לראות משחק כדורגל אני צריך לשבת קרוב וכל הזמן לחפש את הכדור…

בסוף חווית הצפייה האולטימטיבית בשבילי היא לשבת מול מסך קטן בגודל 20-32 אינטץ׳.

אני נהנה גם ממסך ענק בקולנוע כשאני יושב באמצע האולם מול מרכז המסך אבל אני לא אוכל לקרוא כתוביות או פרטים קטנים שמופיעים על המסך ושצריך לשים אליהם לב (דמות נסתרת בסימטה חשוכה, תנועות ידיים, הבעות פנים, התכתבויות בהודעות וכד׳) גם אם אשב בשורה הראשונה.

הראייה שלי מאפשרת לי לקרוא תווים ממש מקרוב ובקצב איטי.

בגלל שמוזיקה היא שפה צריך לשים לב לכל מיני פרטים במקביל כדי להבין מה קוראים, למשל: איפה התו ממוקם על החמשה, מה הערך הכמותי של התו (רבע, חצי, שמינית וכד׳) בנוסף צריך לשים לב לסימנים שמצורפים לתווים כמו סימני דינמיקה או משקלים משתנים ועוד.

אני לא משתמש בקריאת תווים כדי לנגן אלא בתור יכולת נוספת כדי ללמוד תפקידים או כדי לכתוב תפקידים לאנשים אחרים.

אני נעזר בשמיעה המפותחת שלי כדי לנגן ולהוציא תפקידים משמיעה תוך כמה שניות ולבצע אותם.

הרבה אנשים שואלים אותי את זה מתוך עידוד ורצון שאתקדם ושאגדיל את החשיפה שלי, אבל אני לא רוצה ללכת לתוכניות ריאלטי מהסוג הזה ואסביר למה.

תוכניות מהסוג הזה הן מסחריות ואולי נותנות הזדמנות לחשיפה (זמנית), אבל אני יודע שאם אשתתף בתוכנית כזו המגבלה שלי תהיה בחזית והמוזיקה פחות… אני לא רוצה להתפרסם בזכות המגבלה שלי אלא בזכות מי שאני! 

הגישה שלי למוזיקה נורא טהורה ואני רוצה שהקהל שלי ייתחבר אליי כי הוא אוהב את היצירה שלי ואת הכתיבה וההלחנה וכמובן את ההפקה ולא בגלל שאני לקוי ראייה ולבקן וזה מיוחד וזה נורא מעניין ומתאים מאוד לפורמט של הריאליטי… הדרך שתעשיית המוזיקה פועלת היום בייחוד בגזרת הריאלטי מעוותת מאוד מבחינתי ולא משקפת את האני האמיתי של האומן כי תמיד צריך להתאים לאיזושהי נישה כדי להיות חלק מדבר כזה ואני לא מוכן ללכת למרחקים כאלו ו׳׳למכור את עצמי׳׳ כדי להתפרסם בעולם של היום.

בוודאי🙂 אני מנגן על דרבוקה, תופים, קחון, גיטרות (אקוסטית, חשמלית, בס), פסנתר וקלידים, ובוזוקי.

המגוון תמיד גודל עם ההתנסות וההיכרות שלי עם כלים חדשים.

יש לי אוסף מיוחד של כלים מיוחדים שהבאתי ממקומות שונים בעולם שביקרתי בהם כמו למשל: גיטרה פורטוגזית וקוואקיניו מפורטוגל, בנדורי גרוזיני ובגלמה ובוזוקי מיוון.

האוסף תמיד גדל ככל שאני מבקר בחו׳׳ל ומוצא כלים מעניינים.